לפני כמעט 20 שנה אריק ושלום אמרו שכל אחד רוצה להיות כוכב, ונדמה שבשנת 2018 הטקסט הזה רלוונטי מתמיד. בעידן שבו המושג "הצלחה" קיבל מימדים חדשים, כמעט כולנו מרגישים מחוייבים להציב לעצמנו מטרות גדולות, והחשש הגדול ביותר הוא לא להצליח לממש אותן. אז עשיתי בדק בית, וקיבצתי 7 סיבות שבגללן עדיין לא הצלחתי להגשים חלק מהחלומות שלי.
עצלות
על אף כמות הטכנולוגיות והשירותים שמתפתחים בשנים האחרונות על מנת לסייע לנו כשאנחנו מתעצלים, התכונה הזאת עדיין סוחבת איתה מטען שלילי. היא לא אפילית, והיא תמיד תישמע כמו שם כולל לסל תכונות לא מוצלח במיוחד. אבל צריך וכדאי להגיד את האמת- זו תכונה שקיימת בהרבה אנשים, ההבדל הוא באופן שבו היא באה לידי ביטוי אצל כל אחד. אז קודם כל צריך להכיר בזה, לא להתבייש ולא לטשטש. אנחנו עצלנים ואין בזה (כמעט) שום דבר רע. אבל כדי להצליח להשיג את המטרות שלנו, נאלץ לקחת הפסקה מחוסר המעש, ופשוט לקום ולעשות את מה שאנחנו רוצים/ צריכים/ חושקים. בלי מריחות ובלי דחיות! רוצה משהו?- קום (עכשיו!!) וקח. השיטה הזאת בהחלט מעייפת את העצלנים האמיתיים שבינינו, אבל במקרה שלנו זה הפתרון היחיד. אז תודו בבעיה, קומו לעשות את מה שצריך, תתעייפו קצת ותודו לעצמכם בסוף.
חוסר ביטחון
מי מאיתנו לא יכול להזדהות עם התכונה הזאת? זה כאילו שחוסר ביטחון עצמי הוא חלק בלתי נפרד מהDNA של המין האנושי כולו. בשלב כזה או אחר בחיים, כל אחד מאיתנו אמר לעצמו מתישהו שהוא כנראה לא מספיק טוב, יפה, מוכשר או חכם (או כל תכונה נוצצת אחרת). בהרבה מקרים, חוסר הביטחון הזה גורם לנו לחשוב שיש מטרות או חלומות שאנחנו בכלל לא ראויים להם. התחושה הזאת, שלאט לאט הופכת לאמונה מוחלטת שאנחנו הכישלון של המילניום, גורמת לנו לא לנסות לפעול למען מטרות או חלומות שלנו, ובכך מקטינה (אם לא מאפסת לחלוטין) כל סיכוי של להשיג אותם. מה הפיתרון? זה מורכב, ולרוב האנשים זה תהליך שנמשך על פני חיים שלמים, אבל הצעד הראשון הוא פשוט להיות, ולהיות אתם עצמכם. להשלים ולקבל באהבה את מי שאתם, ולהבין שמה שניתן לכם הוא בדיוק ארגז הכלים שתצטרכו.
מתעסקים במה שאין, ופחות במה שיש
סעיף שהוא חבר של קודמו.
מבלי לשים לב, אנחנו נוטים להסתכל דווקא על חצי הכוס הריקה. הרבה פעמים אנחנו נגיד לעצמנו שבגלל שאין לנו תכונה כזאת או אחרת, אנחנו לא נצליח להשיג את המטרות שלנו. ושאנחנו חייבים קצת יותר מהתכונות האלה כדי לעלות על המסלול המהיר להצלחה. האמת היא, שתכונה שלא קיימת בך- ספק אם תתפרץ ממך בטבעיות בעתיד. הפתרון הוא להתמקד בתכונות שכן קיימות בנו, בעיקר באלה הטובות, ולהבין איך הן יכולות לעזור לנו להגיע למטרה שלנו.
מסתמכים על היקום
תחילה, אזהרה! הסעיף הבא הוא לא לסטלנים בלבד, ואם קוראיי הם בני אנוש, סביר שחטאו בו פעם או פעמיים. אז כן, זה נשמע קצת מוזר, אבל לפעמים שילוב של חוסר ביטחון עם קצת ייאוש ובלבול כללי מהחיים האלה (שהם באמת מבלבלים ולא מוסברים ומלאי סימני שאלה), גורם לנו פתאום לסמוך על היקום. פתאום, בלי שבכלל התכוונו, אנחנו מוצאים את עצמנו מאמינים שמה שצריך לקרות יקרה, ואם נועדנו למטרה כזו או אחרת היא כבר תמצא את דרכה אלינו. בודהה בוודאי היה גאה, והגישה האופטימית הזו היא אכן מבורכת ורצויה תמיד, אבל בכל זאת- אל נא לנו להפיל את כל האחריות על הקוסמוס. אמונה היא דבר הכרחי וחשוב בדרך להצלחה, אבל בנוסף אנחנו צריכים לצאת לפעול למען המטרות שלנו, כי הן לא תגענה עד אלינו אל הסלון פינת המטבח.
פנטזיונרים
איזה כיף זה לפנטז? זה תמיד נגיש, מעוצב אישית על פי דמיונותיו הפרועים של המפנטז, וכל הטוב הזה- בחינם! מה שכן, לפעמים ההתמסרות לפנטזיה לאורך זמן עלולה קצת לשבש לנו את המוטיבציה. מה הקשר שאלתם? הנה התשובה (שלי לפחות): פנטזיה היא תמיד, בהכרח, טובה מדי. הכל בה מתנהל בדיוק כמו שרצית- ללא הפתעות, מכשולים או בלת"מים. בפנטזיה זה טוב ונחמד, אבל כשנוחתים חזרה הכל נראה לנו בלתי מושג. המרה של השאיפות והרצונות שלנו לפנטזיות, עלול להביא אותנו למצב שבו אנחנו הופכים לראות אותם כחלום רחוק ובלתי מושג, שיכול להתממש רק בדמיונות המוזמנים שלנו, מה שמוריד את המוטיבציה לממש אותם במציאות. אז נא להתעורר בהתאם, פנטזו קצת פחות ותפעלו קצת יותר- זה בטוח יקרב אתכם אל החלום הרחוק.
השוואה לאחרים:
אני יודעת, אני מטורפת. בעידן שבו האינסטוש הוא המקום היחיד שבו קיימות עדויות לקיום המין האנושי, זה יהיה קצת תמים להטיף על השוואה לאחרים. אז נכון, אי אפשר בלי השוואות בכלל, אבל חייבים לשמור על פרופורציה, ולהגביל את כמות הזמן והאנרגיה שאנחנו משקיעים בזה. הפתרון הוא להבין שתמיד יהיו אנשים שיהיו יותר מוצלחים או מוכשרים מאיתנו בתחום מסויים, אבל לעומת זאת תמיד יהיו גם כאלה שאנחנו מתעלים עליהם בתחום אחר, כך שקיים מאזן כוחות כלשהו. אין סקאלה אחת למדוד כישרון או פוטנציאל. כל אחד צריך להסתכל אך ורק על עצמו, ולהוציא את המיטב מעצמו. השוואה לאחרים תבזבז לכם זמן יקר, תמרמר אתכם, ותגרום לכם להפוך לאנשים קצת יותר קנאים והרבה פחות מפרגנים. הרחיקו את נפשכם מהרגשות השליליים האלה, ובזמנכם הפנוי (לאחר עלעול קצר באינסטוש) חזרו להתעסק בעצמכם, תבינו במה אתם הכי טובים, סמנו מטרות וכבשו אותם!
עדיין לא החלטתם
אולי אחד המאפיינים הבולטים של הדור שלנו. לפעמים נדמה שהאופציות הן אינסופיות. המפגש בין מגוון אפשרויות רחב, ובין החשיבות שמייחסים כיום הצעירים לקריירה והגשמה עצמית, מקשה עלינו לשים את האצבע על מה אנחנו באמת רוצים לעשות ולהיות. המפגש הזה עם "העולם החדש" יוצר בלבול ותחושת תקיעות, ומתחילות לעלות שאלות כמו: למה אני לא מתקדם? למה אני לא מצליחה להשיג את מה שאני רוצה? התשובה היא שכנראה עדיין לא החלטנו מה המטרה. ככה פשוט. מה הפתרון? התנתקות מרעשי רקע, ביקורות ודעות של אחרים. לאנשים תמיד יש מה להגיד, ותמיד יש להם את הצורך להגיד את זה בקול רם, מכל מיני סיבות. תנו להם לדבר ותמשיכו בשלכם. ובעודכם מתעלמים מעצות אחיתופל, נהלו שיחות כנות עם עצמכם. תבחנו את היכולות, הכשרונות והרצונות שלכם, וצרו לכם רשימת מטרות, אפילו הקטנות ביותר.
בהצלחה :)
Comments